מילד עם קשיי תקשורת למלווה בוגרים על הרצף האוטיסטי ואספרגר אל עבר עצמאות מלאה.
הקטע המאוד אישי הזה מוקדש לכם. ההורים לבוגרים על הרצף.
הרבה זמן לקח לי להבין מה משך אותי כל כך לעולם האוטיזם, ובתמצית של התמצית:
- התחושה שלא מבינים אותי.
- לגדול בעולם בו יש חוקים שאני לא בהכרח מבין אותם אך עדיין צריך לפעול על פיהם.
עד גיל 4 לא דיברתי מילים כלל וההורים שלי תיארו לי עד כמה זה תסכל אותי.
התחושה של "אני לא מובן" נכנסה בי עמוק וליוותה אותי עד שנות ה-20 המאוחרות שלי.
בנוסף לכך, גדלתי כילד רגיש לתוך בית שהתנהל בצורה מכאנית עם גבולות וחוקים ברורים, ופחות מקום לביטוי רגשי.
הרגשתי שאני צריך להתאים את עצמי
למה שקורה בבית בכדי להיות "ילד טוב".
עם הזמן נהייתי ממש טוב בלקלוט מה הרצון של האנשים שסביבי, אך איבדתי את עצמי.
אני זוכר שעברו לי בראש כל מיני מחשבות כמו -
"אני לא מספיק טוב"
"אני רגיש מדי"
"מה אם ידחו אותי"
"אני לא רוצה להרגיש בודד"
הרגשתי שונה ומבולבל ולא ידעתי למה
ואיכשהו תמיד קיוויתי שמשהו יקרה...
שמשהו שיעזור לי להבין מהי הדרך הנכונה עבורי.
אם רק היו לי את הכלים הנכונים או את ההכוונה הנכונה,
הייתי עושה מה שצריך כדי לצאת מהלופ.
מאז עברו המון שנים